|

תרגול היוגה בתחילת דרכנו
מאת: מרב ניצן אורבוך
אצל רובנו, המשיכה והסקרנות
הראשונית אל לימודי היוגה נובעת מרצון לשפר משהו באיכות חיינו.
לרוב יהיה זה הרצון להתחזק, להתגמש ולנשום טוב יותר או הצורך להתגבר על כאב
בחלק מסויים של הגוף כמו צוואר, גב, ברכיים.
התרגול לפי שיטת ב.ק.ס. איינגאר עונה בשלביו הראשונים על משאלות אלה. לאחר
מספר שבועות
מרגישים שהגוף מתחיל להתחזק ולהתגמש, עם יותר כלים ומודעות
להתגבר על מיחושים שונים.
עם הזמן , בתרגול נכון, יכולים להתווסף אספקטים שונים באפיקים אחרים של
חיינו.
הוראות רבות של המורה מצריכות
אותנו התלמידים להיות קשובים, מרוכזים ומודעים למתרחש כאן ועכשיו. פתאום
שיחת טלפון שהייתה לנו מאוד דחופה לפני כיבוי הסלולרי בתחילת השיעור כבר
דחופה פחות והיא לא הדבר הראשון שנעשה בתום השיעור.
אכילת יתר ביום השיעור, תגרום לנו להרגשה לא נעימה, וכך בהדרגה, תלמידים
מוצאים את עצמם משנים הרגלי אכילה ביום השיעור ועם הזמן מאמצים דרך זו.
לפעמים, בתום השיעור, אנחנו מוצאים את עצמנו משתפים את התלמידים האחרים
בחוויה חדשה שעברנו במהלך השיעור. כך פתאום, מדברים עם אנשים חדשים על
התנסויות שלא הכרנו.
בלי שהתכוונו מתגלים מרחבים חדשים סביבנו ובתוכנו.
כך עם הזמן, איכות חיינו
משתפרת ולא תמיד רק באותם תחומים להם התכוונו.
בהמשך הדרך, תוך תרגול "אסנות" (תנוחות היוגה) ו"פרניאמה" (שליטה בנשימה),
קורה תהליך של העמקת המודעות. התרגול במימד האנטומי עליו עבדנו כמתחילים,
מתרחב לתרגול ברמה הפיסיולוגית והאנרגטית. הפניית המודעות כלפי פנים מפגישה
אותנו עם תרגול "שמונת אברי היוגה" כפי שמתוארים ב"יוגה
סוטרה של פטנג'אלי" (הקדוש, שתימצת באומנות רבה, ככל הנראה, במאות
הספורות לפני הספירה, את הפילוסופיה היוגית ב-196 סוטרות או במילים אחרות,
פסוקים):
יאמה – חמש דיסציפלינות של המוסר האונברסלי.
ניאמה – חמש דיסצפלינות לטיהור אישי.
אסנה – תרגול תנוחות גוף שונות.
פראניאמה – מדע השליטה בנשימה.
דהארנא – ריכוז ותשומת לב מלאה.
דהיאנה – מדיטציה, הריכוז לאורך זמן.
סמאדהי – החופש, השחרור המוחלט. מצב של אושר עילאי. אחדות האני עם הרוח
האונברסלית.
על התנוחה: סופטה
פדנגושטסנה
1
מאת: לילי הופ חיון
סופטה פדנגושטסנה היא תנוחה
מיוחדת מאוד.
פירוש השם: סופטה = בשכיבה על
הגב, פדה = רגל, אנגושטה = הבוהן הגדולה.
היא מחברת בין תנוחות העמידה
לבין כפיפות קדימה ומכינה לתנוחות מורכבות יותר ע"י עבודה נכונה על מפרקי
הירך ויצירת תנועתיות באגן. היא מאריכה את שרירי אחורי הירך (ההמסטרינג)
ובכך מאפשרת להמשיך ולשפר את תנוחות העמידה, (הבסיסיות יותר ממנה). היא
מרגיעה וממקדת.
כאשר אנחנו עייפים, או כאשר
חם מאוד, ניתן לתרגל תנוחה זאת במקום או בנוסף, לתנוחות העמידה.
כאשר מתרגלים אותה ,ברצף עם
סופטה פדנגושטסנה 2 ו – 3 היא משמשת גם כהכנה מצוינת לפדמסנה, להנומנסנה,
לאקה פדה שירשסנה ועוד.
סופטה פדנגושטסנה מופיעה כמעט
בכל הרצפים הטיפוליים, בצורות שונות ועוזרת לטפל בבעיות כמו: גב תחתון,
ברכיים ומפרקי הירך.
התנוחה הקלאסית, כמו גם
הצורות הטיפוליות שלה, מותחת את שרירי הגב בצד הרגל המורמת.

ככלל, חשוב לעבוד בתנוחה תוך
"חיבור" שריר הירך הקדמי (קוודריספט) אל עצם הירך, על מנת לשמור על שרירי
ההמסטרינג ולמנוע פציעה הנגרמת ממתיחת יתר של סיבי השריר.
כניסה לתנוחה
הקלאסית:
שכבו על הגב בסופטה טדסנה,
כשכפות הרגליים צמודות. כופפו את רגל ימין וצרו טבעת סביב הבוהן הגדולה עם
האצבע, האמה והאגודל של יד ימין.
הדקו את הירך הקדמית השמאלית
לרצפה ומתחו את הרגל הפנימית השמאלית מן המפשעה ועד העקב הפנימי.
בשעה שאתם מיישרים את רגל
ימין, משכו את שריר הירך הקדמי ואת פיקת הברך לכיוון המפשעה הקדמית,
והאריכו את שריר השוק אל אחורי העקב.
לאחר שישרתם את הרגל הימנית ,
קרבו אותה אליכם ככל האפשר, תוך הידוק שריר הירך הקדמי אל עצם הירך ושמירת
האורך בצד הימני של האגן והבטן. מתחו את פנים הרגל הימנית מהמפשעה אל העקב
הפנימי. בחלק החיצוני של רגל ימין, הדקו מהעקב החיצוני אל המפשעה החיצונית.
כך תשמרו את העצה מקובע לרצפה בעוד אתם מפעילים את מפרק הירך עצמו. שמרו את
כף הרגל פתוחה ורחבה.
האריכו את עמוד השדרה והרימו
את הראש. הביאו את המצח אל השוק.
הניחו את כף היד השמאלית על
הירך הקדמית השמאלית. עם כל נשיפה, קרבו את הרגל הימנית אליכם תוך שמירת
הירך הקדמית רחוקה מכם.
שהו בתנוחה כדקה ונשמו נשימה
סדירה. שחררו את בהן ימין וחזרו לשכב בסופטה טדסנה. חזרו על ההוראות הנ"ל
ברגל שמאל.


בשנים
האחרונות, השם השני של התנוחה, הפך להיות "סופטה פדנגושטסנה – קחו חגורה".
חלק גדול מהזמן אנו מתרגלים את התנוחה עם רצועה על כף הרגל ולא מתנסים
באיכויותיה של התנוחה המלאה. אני ממליצה לא לוותר על התרגול של
התנוחה הקלאסית, עם אחיזת הבוהן הגדולה.
עם זאת,
מתרגלים ששרירי ההמסטרינג שלהם קצרים, יתקשו למתוח את הרגל, תוך אחיזת
הבוהן הגדולה ובו בזמן לשמור את הכתפיים מגולגלות לאחור. להם אני
ממליצה לתרגל עם חגורה כפולה על העקב הקדמי, על מנת "להאריך את הידיים",
ולקרב את הרגל עד זווית תשעים מעלות מן הרצפה.

צורה זו, בתוספת חבל שיאריך
את המפשעה החיצונית הימנית ותוך כך, את צידו הימני של עמוד השדרה, טובה
במיוחד לסובלים מכאבי גב תחתון. (ניתן להשתמש בעמוד, כמו בתמונה, או למתוח
את החבל/רצועה עם עקב הרגל השמאלית על מנת לתרגל באופן עצמאי, או להיעזר
באסיסטנט).
עליכם להקפיד ולהדק את הצד
הימני של העצה לרצפה, כדי ליצור בו רוחב ולשחרר את שרירי הגב התחתון ואת
העצבים היוצאים מחוליות העצה והמותנית התחתונה.

לסובלים מבעיות ברכיים, תנוחה
זו חשובה במיוחד, היות והיא מלמדת לפתוח את אחורי הברך באופן שווה. בעיות
ברכיים קשורות במקרים רבים לבעיות במפרקי הירך ולעבודה לא נכונה, או לא
מספקת עם שריר הירך הקדמי. לכן הטיפול בבעיה בברך יחולק לשלושה שלבים:
1.
בשלב הראשון, יונח החבל על המפשעה החיצונית והמתרגל ימשוך את
הרצועה
הכפולה שלו המונחת על חלקו הקדמי של העקב. (כמו בתמונה מעל).
2.
בשלב השני, יונח החבל, כאשר הוא מופרד על קדמת הירך ו"ילמד" את
השריר להתהדק אל העצם. המתרגל ימשוך את הרצועה שעל העקב. כך שריר השוק
יתארך אל העקב, הירך הקדמית, תתהדק אל עצם הירך והברך האחורית תפתח.

3.
בשלב השלישי, יונח החבל , מופרד, מעל ומתחת לברך וכאן העבודה ישירה
על הברך.

אציין ,
שבמקרים של מתיחת יתר ("אובר
אקסטנשיין") של מפרק הברך, הצורה המוצעת למעלה אינה טובה
ויש להתייעץ עם מורה המוסמך ללמד יוגה טיפולית.
תרגול נעים...
על התנוחה:
ג'נו
שירשסנה
מאת: לילי הופ חיון
כבר
כשנה וחצי שהכפיפות קדימה מככבות ברשימת עשרת הגדולים
שלי.
נראה שההשקטה המנטלית שהן יוצרות , חסרה לי במיוחד.
לאחר נסיעתי לפונה בפברואר אשתקד והשתתפותי בשיעוריו של
פרשנט איינגאר, החלו לצוץ אצלי יותר ויותר שאלות לגבי אופן
תרגול התנוחות, שאני חוויתי.
גם הסדנאות האחרונות של בירג'ו ורג'בי , גרמו לי לשנות את
צורת התרגול שלי.
בסדנא האחרונה שלהם בקיבוץ הראל, קלטתי בצורה מאוד חיה את
האופן ה"רובוטי", שבו תרגלתי את תנוחת החודש הנ"ל... (
פיתול אל הרגל הישרה, הארכת החלק הקדמי של הגו ,קיעור הגב,
כפיפה קדימה עם הרבה כוח בזרועות הפנימיות...)
האם המצב המנטלי שחוויתי היה של "ריסון הפעילות המנטלית"?
נדמה לי שהתשובה ברורה!
בירג'ו דיבר על כניסה מאוד איטית לתנוחה. כאשר רגל ימין
כפופה, הוא דיבר על נשימה ושמירה על רוחב מהטבור לצד
השמאלי של הבטן.
באורח פלא , כאשר ניסיתי להכנס לתנוחה בצורה שהוא הציע, גם
הגב התחתון שלי היה כמעט ישר, ללא הגבנון שנוצר שם תמיד.
מכאן וגם מטיפים נוספים שאספתי בדרך, הבנתי שאפילו לגבי
אופן ביצוע התנוחה , אין צורך ב"מהר יותר, גבוה יותר, חזק
יותר" (לצעירים שבינינו זה היה שמה של תוכנית הספורט בשבת
לפני שנים).
דווקא מתוך ההתעמקות בתנוחה, הריכוך , האיטיות וההתבוננות
בתנוחה, אני מרגישה הרבה יותר טוב ונכון בתרגול שלי.
לכל קבוצת תנוחות יש מאפיינים מיוחדים לה, המבדילים אותה
משאר התנוחות.
לכפיפות קדימה יכולה להיות השפעה מיוחדת של "ריסון הפעילות
המנטלית" ואפשר גם לפספס את ההשפעה המיוחדת הזאת. תלוי
באופי התרגול.
בתרגול האישי שלי, הפסקתי למשוך את הישבנים שלי אחורה
והצידה, אלא רק הצידה וגיליתי שפגיעה שהייתה לי במשך שנים
בשריר ההמסטרינג שלי נרפאה תוך זמן קצר מאוד.
אני מרבה לתרגל פרשווה אופוישטה קונסנה לפני ג'נו שירשסנה.
אני ממליצה לנסות לפעמים לתרגל סדרה של פיתולים, כמו:
בהרדווג'סנה מריצ'יאסנה III וארדה מצ'יאנדרסנה לפני תרגול
כפיפות קדימה. הפיתולים מרככים את שרירי הגב והמותניים,
מלמדים להכניס את השכמות ויוצרים תנועתיות טובה במפרקים.
ג'נו שירשסנה משלבת בתוכה : פיתול, מתיחת רגלים (הרגל
הישרה) וכפיפה קדימה , עם כל ההשפעות של קבוצת התנוחות הזו
שהזכרתי לעיל.
בפיתול יש עבודה על הכליות והמותניים � שני אזורים חלשים
אצלי במיוחד.
מתיחת הרגלים בכפיפות קדימה אפקטיבית מאוד (לפעמים יותר
מדי).
והבונוס המיוחד הוא השקט הנפשי המתלווה לתרגול.
כסימן נוסף לעבודה נכונה בכפיפות קדימה , תוכלו לראות האם
בשבסנה הגב העליון רחב
ופרוש על הרצפה והחזה נותר פתוח.
בברכת "ריסון הפעילות המנטלית" מוצלחת...


|